Originally called the Minhag Romi, later the Italian rite, which with the expansion of Roman Jewry became widely established in Italy and in one or two places overseas and was the parent of the Ashkenazi rite. The formulation of this is associated with the name of R. Menahem b. Solomon b. Isaac (12th cent.), author of the popular Midrash Sekhel Tov. The rite, also called Minhag ha-Lo'azim, is in use in Rome, in the interior of Italy, in a few communities in Salonika and Constantinople, and also in the Italian synagogue in Jerusalem.

בסוף הספר חתימת הנצב על המלאכה, בנימין בכ"ר אהרן פולאקו. הדינים הם מן המחזור שונצינו-קזאל מיורי רמ"ו.א: תפלות של חול, שבת, ראש חדש, יוצרות של שבתות המיוחדות, סדר חנוכה ... עשרה בטבת ותענית אסתר וסדר פורים. סדר פסח עם הגדה וברכת המזון. ופרקי אבות וחג שבועות. תענית יז בתמוז, תשעה באב. ויוצר של שבת נחמו. [1], רכד [צ"ל: רפג] דף. ב: תחנונים וסליחות לחדש אלול. יוצרות של שאר שבתות המיוחדות. ראש השנה. תענית צום גדליה. ויום הכפורים. סדר חג הסוכות. ושמחת תורה. ותענית צבור לצרה... מצלאין לחולה. וליושבת על המשבר. ולוח של שמונים שנים... דינים המצטרכין... ומערביות. וזמירות ותפלות. והפטרות עם התרגום. [1], שכג, [1] דף.