A talmudic scholar of the first rank and a prolific writer, R. Moses was assisted by a good grounding in secular knowledge and by a command of several foreign languages. In Altona he was friendly with Johann Christopher Wolf , who mentions him in his Bibliotheca Hebraica.

His works include Leket ha-Kemaḥ, novellae on the Shulḥan Arukh, Oraḥ Ḥayyim and Yoreh De'ah (Amsterdam, 1697), and Even ha-Ezer (Hamburg, 1711); responsa Shetei ha-Leḥem (Wandsbeck, 1733); the ethical treatises Ẓerror ha-Ḥayyim and Mishnat ḥakhamim (ibid., 1728–31 and 1733 respectively); Elleh ha-Mitzvot (Amsterdam, 1713), on the numeration of precepts in Maimonides' Sefer ha-Mitzvot, on the Oral Law, and on Kabbalah; Sefat Emet (Amsterdam, 1697); and Parashat Elleh Masei (Altona, 1738), on the sanctity of the land of Israel. His literary activity also included the editing of many early books.

'הקמח' הוא ראשי-התיבות 'הקטן משה חאגיז'. חלק ד, על חושן המשפט, לא נדפס. הסכמות: ר' שלמה די אוליוירה, אמשטרדם, יא ניסן תס"ז; - [חלק א] ר' שלמה ב"ר יעקב אאילייון, אמשטרדם, כה למטמונים [י אייר] תס"ז; - [חלק א] ר' דוד ב"ר אברהם אופנהיים, פראג, תס"ו; - [חלק א] ר' אברהם ברודא, פראג, טו"ב למספר בני ישראל [ב אייר] תס"ו; - [חלק א] דייני מ"ש פראג; ר' אשר אנשיל ב"ר מיכל ווינר, ר' מתתי' ליברמן מקראקא, ר' ברוך סג"ל אוסטרליץ ב"ר זלמן אייזן שטאט, ר' יצחק ב"ר שלמה זלמן סג"ל ש"ה [שולהאף] ור' [מנחם] זכרי' מענדל שפירא , כט ניסן תס"ו; - [חלק א] ר' בנימין וואלף בן הרא"ש [ר' אהרן שמעון] שפירא, פראג, י טבת תס"ו; - [חלק א] ר' אליה ב"ר [בנימין] וואלף שפירא (מטיקטין), יב טבת תס"ו; - [חלק א] ר' יעקב ב"ר יוסף [ריישר], רישא, יא שבט תס"ו; - [חלק א] ר' בנימין זאב וואלף [ב"ר שמואל דרשן מלובלין], דעסא, ג בחוקותי תס"ו. - [חלק א]

[חלק א]: (אורח חיים ... המגיה ... שמואל בן מוהר"ר אריה ליב סג"ל זצ"ל מק"ק פוזנן). אמשטרדם, דפוס שלמה כ"ץ פרופס, בשנת ודרשת ו'ח'גידו' ל'ך' א'ת' ד'בר המשפט [תס"ז]. [4], סו דף. דף ד-ה, א: הקדמה מספר פנים חדשות. דף סא-סו: "אמר המני"ח [המלקט משה ן' יעקב חאגיז] ... גמרתי בדעתי להדפיס בסוף כל אחד מהטורים מפתח אחד קטן שעשיתי לעצמי בפרטי הדינים ... בשולחן ... הערוך ... על פי מערכת האלפא ביתא ... ראיתי ... שכבר קדמני במלאכ' זה מוהר"ר משולם בן מוהר"ר ישראל מקראקא והדפיס אותה שם בשנת ת"ו [צ"ל: ת"ז] ... ולכן שמו יהיה נקרא עליה, מראה מקום הדינים, וישאר לי זכות הנוספות". בהקדמתו כותב ר' משה חאגיז: "התחלתי הדפסת הספר והנחתיה ... כי העיקר היה חסר בחסרון כיס". הכוונה לספר "לקט הקמח" במהדורה קודמת, שלא נכלל בה ספר "פנים חדשות", אשר החל להדפיס בויניציאה תס"ד, ולא השלימה. עיין: מ' בניהו, ספרים שחיברם רבי משה חאג'יז וספרים שהוציאם לאור, עלי ספר, ב, תשל"ו, עמ' 121 ואילך, וכן שרגא פ' קורנבליט, הקדמה בלתי ידועה למהדורה גנוזה של הס' לקט הקמח, עלי ספר, ט, תשמ"א, עמ' 115 ואילך.

[חלק ב]: ליורה דעה. כנ"ל. קלג, [1] דף. דף קכח-קלג: "מראה מקום הדינים ... בשולחן ערוך ... יורה דעה ... ונוסף עליו מפתח ... על ספר תורת חטאת [לר' משה איסרלש]".

[חלק ג]: (אבן העזר ... המגיה ... מאיר במוה"ר יעקב קאפיל דיינא מלובלין). [האמבורג], דפוס יאהן ראייז, בשנת ויקרא לו ה' שלום ע'ד' ה'י'ום ה'זה ע'ודנו ב'עפרה א'ב'י' ה'ע'ז'ר'י' [תע"ט]. [4], רכא, [3] דף. דף [3-1,א] (בסוף): "מראה מקום הדינים עפ"י אלפא ביתא, כמו שנדפס בא"ח וי"ד על שם בעליו". דף [3,א]: "שיר חובר בשבח מלאכת הדפוס ... נדפס בשנת חמשת אלפים לה"ר" [רל"ה. בסוף ארבעה טורים, לר' יעקב ב"ר אשר, פייביא די שאקו]. פותח: אני חכמה לכל חכמה עטרת (אוצר השירה והפיוט, א, עמ' 304, מס' 6691).. משה שטיינשניידר, CB, עמ' 1790, מס' 10, רשם שנת הדפוס של חלק אבן העזר: 1711, היינו תע"א, כי חישב את האותיות הגדולות שבפרט המופיע בשולי השער. ואולם צדנר, עמ' 172, רשם: [1714?], היינו [תע"ד?]. והוא מעיר: מן הפרט שבשער יוצא 1711, אך בסוף הספר מזכיר המחבר את ספרו "אלה המצות, אשר חברתי והדפסתי בשנת תע"ג". בן-יעקב, עמ' 270, מס' 406, ואחריו פרידברג, עמ' 521, מס' 780, רושמים שתי הוצאות: תע"א ותע"ה. באמת נדפס הספר בשנת תע"ט, ושלא כרגיל יש לחשב בפרט שבשער את האותיות הקטנות דוקא, וגם אין להביא בחשבון את ארבע התיבות הראשונות "ויקרא לוה' שלום". וכך יוצא מן ההקדמה החתומה בידי המחבר "ביום השמיני ... [ח בניסן] שנת גדול י'ח'י'ה' כ'ב'ו'ד' ה'ב'י'ת' הזה האחרון מן הראשון" [תע"ט]. אף כאן נדפסו שלוש התיבות המודגשות באותיות קטנות דוקא, ואילו תיבת "גדול" נדפסה באותיות גדולות וארבע התיבות האחרונות נדפסו באותיות רש"י. בתוך ההקדמה כותב המחבר במפורש: "בשנה הבא[ה] עלינו לשלום שנת ת"ף"!