הרב זילבר זצ"ל היה בן צ"ג בפטירתו, כיהן כחבר מועצת גדולי התורה ומחברם של ספרים רבים, ביניהם: אז נדברו, ברית עולם, מקור הלכה, שביתת הארץ, משנת בנימין, תורת היראה, תורת ההסתכלות, וכן פירושים על ספרי ר' יונה גירונדי: שערי תשובה, שערי העבודה, אגרת התשובה, ספר היראה, ארחות חיים להרא"ש, בית ברוך על "חיי אדם" ועוד ספרים וקונטרסים.

את יסודות חינוכו ועיצוב אישיותו קיבל, בנובהרדוק בישיבתו של רבי דוד בליאכר זצ"ל הי"ד במעזריטש. כבר אז דבק בו הכינוי "בנימין הצדיק" שכן היה משכמו ומעלה מכל בני הישיבה בלמדנות ובהתמדה, וזכה ליחס מיוחד מר' דוד ומשאר רבני הישיבה.

ר' בנימין בנוסף על כך שהיה פוסק גדול, השמיע שיחות מוסר לאלפים, ושימש כ'משגיח' בכל מיני ישיבות. ברם מעל הכל, בלט במידת האמת שבו. חסידי חב"ד יזכרו את זכרו הטהור ברתת ובהוקרה נוכח הנהגתו בקודש המזהירה במחלוקת הגדולה בשנת תשמ"ט נגד רוענו אבינו הרבי זי"ע נשיא דורנו. באותה תקופה אפלה, התגלתה מידת האמת של ר' בנימין במלא תפארתה. הוא לא היסס להביע את דעתו בתקיפות נגד בעלי המחלוקת למרות שהם היו שייכים ל"חוגו" הליטאי.

בספריו הוא נוקט יחס של הוקרה והערצה לרבה"ק. למשל, בחיבורו הגדול "בית ברוך" על ספר "חיי אדם" הוא כותב בהקדמה: "כן הבאתי דברים מ"שלחן ערוך" של הגרש"ז מלאדי. וביחוד הדינים שהשמיטם ה"חיי אדם", משום שאינם מצויים ביותר, העתקתים ע"פ רוב משולחנו הערוך של הגרש'ז, שכולל בדבריו דברי ה"שלחן ערוך" ונושאי כליו בקצור. וג"כ דייקתי להעתיק לשונו ממש, כי סגנונו צח ונקי ולפעמים במילים ספורות הוא מיישב כמה קושיות בבת אחת".

גם בנושא שלימות ארץ ישראל וסכנת פקוח הנפש שבמסירתם, היה רבי בנימין זצ"ל בעל דעה עצמאית, שלא נטתה בהכרח אחר האווירה הכללית בציבור החרדי והליטאי. משנכח לדעת כי מסירת שטחים אכן עלולה להביא לסכנת חיים רח"ל לעם היושב בציון, חתם על קול -קורא נרגש המתריע על האסון שבמסירת שטחי יהודים לגרועים שבאויבינו, ועל החרפה הגדולה שבגירושם של אחב"י מגוש קטיף (ביחד איתו חתמו גם יבלטו"א הראשל"צ הגר"מ אליהו שליט"א וראש ישיבת "כסא רחמים הגר"מ מאזוז שליט"א).

מקרב חברי "מועצת גדולי התורה" הליטאים חתם רק רבי בנימין זצ"ל ביחד עם יבלטו"א חברי מועגה"ת כבוד קדושת האדמורי"ם מסדיגורה ומבוסטון שליט"א.