Specific regulations govern the method by which an animal must be slaughtered before it is permitted. So complex and minute are the regulations that the slaughter must be carried out by a carefully trained and licensed shohet. It is his duty both to slaughter the animal, and to carry out an examination (bedikah). Should a defect be found in some of the organs, such as the brain, the windpipe, the esophagus, the heart, the lungs, or the intestines, the animal is terefah, and forbidden for consumption. Defects are normally classified under eight categories (Ḥul. 43a): nekuvah, perforated organ walls; pesukah, split pipes; netulah, missing limbs; haserah, missing or defective organs; keru'ah, torn walls or membrane covers or organs; derusah, a poisonous substance introduced into the body, when mauled by a wild animal; nefulah, shattering by a fall; shevurah, broken or fractured bones. It is assumed in the Talmud that any of these defects would lead to the death of the animal within one year (Ḥul. 3:1; see below). Only if the animal has none of these injuries, is it pronounced kasher. After shehitah, it is suspended head down, so that as much blood as possible may drain. Should various sections of the animal have been removed before the bedikah has taken place, the animal is usually considered kasher. This rule is based on the fact that the majority of animals are usually found, after bedikah, to be kasher (Ḥul. 11a–b). This rule, however, does not apply if the lung has been removed. Since a large minority of animals do suffer from lung diseases that portion of the body must always be examined and if that is impossible the animal is considered terefah. Shehitah and bedikah of poultry is carried out in the same careful manner. The same laws of terefah apply but there is no need for examination except of the intestines. There are no specific rules concerning the method by which permitted fish are to be killed.

קונטריס לדוד מזמור" כולל גם שירים של אחרים. חלקו האחרון (דפים 78-74) נקרא בשם "לדוד להזכיר". הפייטנים (נוסף למחבר הספר): 1. "אשריך ישראל בקרבך נוססה. נערה אשר לא אורשה". סימן יעקב [בירדוגו]. על הצדקת סוליקא שנהרגה על קידוש השם בפאס (אוצר השירה והפיוט, א, עמ' 382, מס' 8448). 2. "לבשי עוזך יפה כלך. כי הנה מלכך יבוא לך". בקשה. סי' אני פרגי (שם, ג, עמ' 21, מס' 461). 3. "יעלצון צאן, תנשא שה פזורה. יום יחפר פר, ותאסור שור, בסירה". פיוט להרב יעקב בירדוגו (שם, ב, עמ' 405, מס' 3196). 4. "ארוממך יה כי זליתנו[!], שועתי לך ותרפאני", "פיוט למורינו הרב ... חיים פינטו זצ"ל כשנתרפא מחליו" (שם, א, עמ' 342, מס' 7545). 5. "אני אשיר לקוני, בתוך קהל אמוני". סימן: אני יוסף אסבאג (שם, א, עמ' 300, מס' 6599). 6. "ארוממך יה ואודה שמך. אשירה לך שיר ושבחה". סימן: אני יוסף אסבאג. שיר בצאתו מבית הכלא (שם, עמ' 342, מס' 7544). 7. "אל ה' לעזרתה. אך לי תבוא לישועתה". סימן: אני יוסף אסבג. "פיוט שיסדתי ואני בתוך המסגר" (שם, עמ' 156, מס' 3328). ז דף בסוף: "קונטרס אחרון", ליקוטים שונים: חידושים בש"ס, תהלים, תהלים, משלי, פיוטים, ועוד. בעמוד הראשון של "קונטרס אחרון" מודה המחבר ל"מדפיס" יוסף שלעזינגר. דף ד: "פיוט להרב ר' חיים פינטו על סדר אלף בית", פותח: "אפתח פי ואביעה חידות" (שם, א, עמ' 328, מס' 7216). דף ד,ב: פיוט, פותח "אוחיל לאל בכל יום לאל נורא ואיום" (שם, א, עמ' 78, מס' 1696). דף ה,א: פיוט מאת ר' חיים פינטו "כשנתרפא מחליו", שנדפס לעייל, אך כאן תוקנו טעיות ונוספו ארבעה בתים. דף ה,ב: "פיוט להרב מורי ורבי... אברהם קורייאט", פותח: "אליך אעתיר רפא שברי במהרה" (שם, עמ' 232, מס' 5042). "קונטרס אחרון" חסר ברוב הטפסים שראינו. כנראה שנדפס לאחר זמן וצורף רק לחלק מן הטפסים.