In 1560, Samuel b. Moses of Perugia, known as Ventura or Venturozzo, betrothed Tamar, the daughter of Joseph ben Moses ha-Kohen Tamari, the chief physician of Venice and a powerful man, well connected to the Venetian government. As was then customary in Venice, the marriage vow was made at the time of betrothal. Three months later, after a quarrel had broke out between Venturozzo and his future father-in-law, the younger man left Venice. Venturozzo spent four years pursued by Tamari who insisted that he divorce his daughter. After extensive legal deliberations, Venturozzo returned to Venice and divorced his betrothed. However, he later claimed the divorce had been extracted under duress and was thus invalid. Tamari accused Venturozzo of mercenary motives and moreover, contended that to cast an aspersion on a divorce after it had been granted did not render it invalid.

The ensuing controversy embroiled most of the Italian rabbinate as well as several rabbis from the Levant and the Eastern countries including the Mabit and the Alshich. The rabbis of Venice led Tamari’s supporters and Venmrozzo's party was headed by R Moses Provenzali of Mantua. Tamari used his political influence to have Venturozzo outlawed. Venturozzo had the Duke of Florence and the Duke of Mantua intercede on his behalf. The city governments and the Cardinals of Ferrara and Bologna were also involved.

Yudlov believes, this volume that represents the Tamari side of the controversy, was issued in a few phases- first a preliminary version and then fuller, more complete versions. This copy is the full, complete version.

שמו של המדפיס לפי דגל המדפיס שנדפס בשער. אודות שמואל שלומיאל ווינטורוצו מפירושה, אשר אירס את תמר בת יוסף התמרי ובראשית שנת שכ"ו נתן לה גט. אחר כך טען המגרש שהיה אנוס לגרש את ארוסתו והגט פסול. נחלקו בדבר רבני איטליה (וגם רבנים מתורכיה וארץ ישראל), מהם שפסלו את הגט ומהם שתמכו באבי הנערה יוסף תמרי והכשירו את הגט. שני הצדדים הדפיסו תעודות ופסקים שונים. החיבור הנוכחי הוא מאת הצד של תמרי. כולל פסקים ואגרות של רבנים רבים, המכשירים את הגט ואף מחרימים את ראשי הפוסלים: ר' משה פרובינצאלו ור' פינחס ב"ר צמח אלייא ממילי. כולל הפרקים "הצעת המעשה", "מעשה הגרושין", "קול מפלת המגרש", "קול צעקת הרועים", "קול ענות גבורה" ("חבור ... ר' ברוך עוזיאל יצ"ו בן ברוך חזקיטו זצ"ל, להורות כשרות הגט ... וקרא שמו מגילת איכה יועם זהב"), "קול אלדים חיים". בסוף הפרק "הצעת המעשה", בדף ד,א, נדפסו חתימות של שני רבנים וארבעה ראשי קהילת הליוואנטינים בויניציאה בזכותו של תמרי. בטופס בית הספרים בירושלים החתימות הן בכתב-יד, במקום בדפוס (ראה יודלוב, להלן, עמ' 111-110). כפי שהוכיח י' יודלוב (הערות ביבליוגרפיות לפרשת הגט תמרי-וינטורוצו, עלי ספר, ב, תשל"ו, עמ' 114-105), נדפס החיבור הנוכחי בשלבים: תחילה יצא לאור הפרק הראשון "הצעת המעשה" (דפים א-ד), בשם "שאלה על אודות הגט". בשלב השני הדפיסו עד דף מא, והפעם בשם "הצעה על אודות הגט" (הדפים א-ד נדפסו מחדש. לעיתים גם צרפו את הדפים החדשים לטפסים קיימים של "שאלה על אודות הגט"). טפסים כאלה, בני מא דף, נמצאים בירושלים וברוזנטליאנה. בשלב השלישי הוסיפו לחיבור המשך, עד דף עז (הדפים לט-מא נדפסו מחדש, בשינויים מסויימים). טפסים כאלה, בני עז דף, הם רוב הטפסים הנמצאים כיום. בטפסים בני מא דף נמצאות בדף מא שתי חתימות של רבנים המאשרים את הנדפס עד כאן. בטופס הרוזנטליאנה החתימות מודפסות, בטופס ירושלים החתימות בכתב-יד. טענותיו של המגרש נדפסו על-ידו בספר "דברי שמואל הקטן", [מנטובה שכ"ו]. הרבנים הפוסלים הדפיסו את הספרים "אלה הדברים" ו"ביאור זה יצא ראשונה", מנטובה שכ"ו. כמו כן נדפסו כרוזים אחדים. הפרק הראשון של החיבור, "הצעת המעשה", חזר ונדפס בספר "דברי שמואל הקטן", וצורפו אליו השגותיו של ווינטורוצו.