× Bidding has ended on this item.
Active

Hetter Me'ah Rabbanim by Hasidic Rabbis, Jerusalem 1946

היתר מאה רבנים - Manuscript - Women - Hasidic - Holocaust

Listing Image
Current Price $1,100.00 ( ) Reserve Price Not Met
Your Maximum Bid Is $0.00
$
Minimum Bid $1,200.00
Or
Or
Remaining Time 25 Days, 04:52:24
Virtual Judaica will bid incrementally for you up to your maximum bid. Your maximum bid is kept a secret from other users.
Your bid is a contract between you and the listing creator. If you have the highest bid you will enter into a legally binding purchase contract.
Details
  • Lot Number 51335
  • Title (English) Hetter Me'ah Rabbanim by Hasidic Rabbis
  • Title (Hebrew) היתר מאה רבנים
  • Note Manuscript - Hasidic - Women - Holocaust
  • City Jerusalem
  • Publication Date 1946
  • Estimated Price - Low 3,000
  • Estimated Price - High 6,000

  • Item # 1920920
  • End Date
  • Start Date
Description

Physical Description

[1] p., 430:208 mm., light age staining, creased on folds, typed on lined papes, signed by 88 rabbis, and dated.

 

Detailed Description   

"Hetter Me'ah Rabbanim" for a Holocaust survivor to re-marry. The "Hetter" is utilized to relieve a man from the Herem de-Rabbenu Gershom againt bigamy. After the Bet Din has decided that a release from the herem should be granted, the matter is referred to 100 rabbis of three "countries" (Ozar ha-Posekim, EH 1:61, 9) for approval and, if so approved, the hetter takes effect. As a preliminary, the husband is required to deposit with the court a get for his first wife, together with an irrevocable authority for the court to have the get delivered to his first wife as soon as she is able and willing to receive it from an agent appointed by the husband at the request of the court. However, in the case where the hetter is given because of the first wife's insanity, it is customary to give her a new get when she recovers, rather than the one previously deposited with the court, as some doubt could be cast on the latter's validity, since it was the wife's insanity that made it impossible to deliver the get to her originally and there may therefore possibly be other legal objections to its validity. The deposited get is usually only delivered to her if she is in danger of becoming a deserted wife (see Agunah; Arukh ha-Shulhan, EH 1:26; Ozar ha-Posekim, EH 1:72, 30–31). Furthermore, the husband is also generally required to deposit with the court the amount of the wife's ketubbah in cash or provide adequate security (Bah, EH 119; Sh. Ar., EH; Beit Shemu'el 1, n. 23; Arukh ha-Shulhan, EH 1:25; Ozar ha-Posekim, 1:72, 23–24). Some authorities are of the opinion that the husband must also deposit with the court, or adequately secure in like manner, such sum as the court may determine to cover the wife's maintenance and medical expenses (Ozar ha-Posekim, EH 1:72, 29).

Among the signatories are:

R. Israel Isaac b. Netanal ha-Levi Reizman (1889-1969) was an erudite Talmudic scholar and a longtime member of the Bet Din Zedek in Jerusalem. R. Reizman was born and raised in the old city of Jerusalem and was a disciple of many hasidic rebbes and Sewphardic kabbalist. A widely respected posek, he wrote many responsa on contemporary issues, many printed in period rabbinical magazines.

R. Dov Berish b. Jacob Weidenfeld (1881-1966), Chief Rabbi of Tchebein (Trzebinia), Poland. He was born in Grymalov. His father died before he reached the age of bar mitzvah, and he was brought up by his elder brothers. In 1900, he married Yakht, the daughter of Israel Joseph Kluger of Trzebinia, where he lived for some time. He was a hasid of the rabbi of Husyatin and of R. David Moses of Chortkov. He was very devoted to R. Hayyim Halberstam of Zanz.,p> In 1918, he became dayan of Trzebinia and rabbi in 1923. There he established a yeshivah, Kokhov MiYaakov. During the Second World War, after taking refuge in Lvov, he was deported to Siberia in 1940 and lived for a time in Bukharia. In 1946, he settled in Israel, where his wife died in 1947. He then married Reizel, the daughter of R. Moses Lieberman of Kosice. He became the head of the yeshivah Hayyei Olam and then established his own yeshivah Kokhov MiYaakov. His principal work of Jewish law is titled "Dovev Meisharim (Pt. 1, Trebin, 1937; reprinted with Pt. 2, Jerusalem, 1958).

R. Chanoch Dov Padwa was born on 17 August 1908 (20 Av 5668 in the Hebrew calendar) in Busk, a small town in Galicia (now Ukraine). His father, Eliezer Wolf, named him after the rabbi of nearby Alesk. At five years old, he moved with his family to Vienna to escape the First World War. From an early age, Chanoch Dov was known as an "ilui" (Talmudic prodigy), studying at the yeshiva of Tzelem, Hungary and in the Belzer Shtiebel in Cracow, Poland. A lifelong Belzer Chasid, he travelled to Belz from Cracow in 1926, to participate in the funeral of the Belzer Rebbe, Rabbi Yissochor Dov Rokeach.

R. Mordechai Chaim Slonim of Tiberias. He was the grandson of the Yesod HaAvodah's brother, disciple of the Beis Avraham, successor of R. Shlomo David Yehoshua Weinberg. After the war, the Slonim Hasidim crowned R.i Mordechai Chaim Slonim (Kestilnitz) as their master and named him 'Reb Mottel Dayan'. Although he refused to officially be named Hasidic Master, in reality he led the Hasidim until his passing on the 12th of Tevet, 5714 – 1953. He was succeeded by R. Avraham Weinberg (the third), a son of R. Noach Weinberg and a great-grandson of the founder of the Slonim dynasty. During his 27 years of leadership he restored the glory of the Slonim dynasty that had been almost totally destroyed during the war and rebuilt it with love and devotion. R. Avraham was also one of the founders of the Orthodox educational network and served as a member of the Council of the Leading Rabbis. He passed away on the 12th of Sivan, 5741 – 1981. His commentaries were collected in the books 'Beis Avraham' and 'Nachal Eytan'.

R. Hannaniah Yom Tov Lippa Teitelbaum (Mayer; 1904-66), son in law of R. Joel Teitelbaum, Admor of Satmar, with his inscription and stamp on title. Son of R. Hanokh Heinokh of Sasov, he married, in 1924, his cousin Hayyah Rosa, the daughter of R. Joel Teitelbaum of Satmar, and he became the head of the Bet Din of Satmar. Later, he became rabbi in Samiah, where he was also principal of the yeshivah. During the Second World War, disguised as a beggar and sometimes as a soldier, he escaped to Romania. From 1944 to 1947, he lived in Jerusalem, where he established a yeshivah Yitav Lev and a girls' school Or HaHayyim in Bene Berak. In 1948, he moved to New York but visited Israel frequently. His wife died in 1954, and he remarried in Israel. In Adar 1963, he laid the foundation stone of a new sixty-dunam Kiryat Yismah Mosheh. In 1963, he became very ill and was forced to spend the next eighteen months hospitalized. He died and was buried in Tiberias.

R. Mordecai b. Gedaliah Moshe Goldman (1906-1979), Admor of Zevil. After being Admor in Zevil he emigrated to Erez Israel in 1926. He became rebbe in 1950 and established a yeshiva Bet Mordecai in Jerusalem. His views and opinions were voiced with rigor and forthrightness. He never used electricity, not even on weekdays, as it was produced with Sabbath desecration. He was buried on the Mount of Olives and succeeded by his son, R. Abraham.

R. Nahum Friedman of Chortkov (1874-1946)?

R. Jeruhem Fishel Joshua b. Moses Israel Bernstein (1845-1948), member of the Chief Rabbinate for Ashkenazim Bet Din. A member of Hasidic dynasties and father of children who led dynasties, R. Bernstein was the founder of the Chief Rabbinate in Erez Israel. As disagreements developed with the more liberal views of R. Kook he left the Chief Rabbinate and moved to the Bedatz in Jerusalem where he served as Chief Judge. An erudite scholar his responsa was published in period periodicals and in Torat Jeruhem.

R. Benjamin Joshua Silver (1915-2008), rabbi and talmudic scholar. An erudite scholar, prolific author, and lecturer. He received his training at the Novardik Yeshiva.

R. Joel Ashkenazi Admor of Jassy?

R. Aaron Jacob Klepfish (1880-1961), was born in Shtshutshin to his father R. Shmuel Zanvil the Chief Rabbi of Warsawe. He studied under the Avnei Nezer and was a prominent rav in Jerusalem. He served on the rabbinical committee of the Ozar haPoskim.

R. Samuel ha-Levi Wosner (1913 –2015) was a prominent rabbi and posek ("decisor of Jewish law") living in Bnei Brak. He was known as the Shevet HaLevi after his major work.  R. Wosner was born in Vienna, Austro-Hungary and studied in the Yeshivas Chachmei Lublin of Poland led by R. Meir Shapiro. He was also a student of R. Shimon of Zelicov who was the official supervisor at the Yeshiva. In Vienna, he had known and befriended the R. Chanoch Dov Padwa of Galicia. He married and immigrated to Erez Israel before the Holocaust and settled in Jerusalem, where he studied at the Dushinsky yeshiva. It was in that time that, in spite of his young age, he became a member of the Edah HaChareidis. When he relocated to Bnei Berak, upon the incentive of the Hazon Ish, R. Dov Berish Widenfeld of Tshebin, R. Isser Zalman Meltzer, and R. Yitzhak HaLevi Herzog, he established the Zichron Meir neighborhood and Yeshiva Chachmei Lublin, bearing the same name as the one in Lublin where he studied in his youth. He is the author of several works of Jewish law, including Shevet HaLevi ("The Tribe of Levi"), a comprehensive series of halakhic rulings and responsa on Jewish laws comprising ten volumes, and several other Torah books all bearing the same name. His halakhic opinions are widely quoted in many works on Jewish law both in Hebrew and English.

R. Mordecai Ilnaz, R, Joshua of Grodna, R. Shneer Zalman Weber, R. Jehiel Judah Schlesinger, R. Abraham Sternhols (Breslov?), R, Elhanah Weissenstern, R. Meir Chaim Hager (Lokenbach), R. Menahem Zev Schick, R. David Shapira, and many more that need deciphering!

 

Hebrew description:

י"א חשון תש"ז (9/5/46)

 

א. ה"ר ירוחם פישל יהושע ברנשטיין

(לערך תר"ם-תש"ט, מכונה ר' פישל דיין) היה רב עדת החסידים בירושלים, וראש ישיבת חיי עולם, חבר ועד הישיבות בארץ ישראל. היה ממקימי הרבנות הראשית.  בהמשך פרש לאגודת ישראל ובסוף ימיו היה חבר העדה החרדית. נולד לרבי משה ישראל בירושלים בנו של רבי בנימין יהודה לייב ברנשטיין צאצא של אדמו"רי לעלוב, קרלין ושל היהודי הקדוש מפשיסחה. היה מקורב לאדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקרלי ולמד עמו בחברותא. לאחר הגעת רבי אברהם מרדכי אלתר מגור לישראל התקשר גם אליו. נישא לדינה, בתו של רבי יהושע אשר רבינוביץ.

היה ממייסדי הרבנות הראשית. בכ"ו בטבת תרפ"ח פרש באופן רשמי יחד עם הרב צבי פסח פרנק מכנסת ישראל, הארגון הכללי של יהודי ארץ ישראל. השניים לא הצטרפו לאגודת ישראל אלא עמדו בראש ארגון חדש: "עדת ישראל החרדית". עם זאת, המשיכו שני הרבנים לשמש כחברים במועצת הרבנות הראשית. מצב זה גרם לתרעומת בציבור והיו שקראו להם להתפטר מתפקידם. עם זאת, הרב קוק סירב לגנותם ומנע ניסיונות להדיחם מן התפקיד. בשל קרבתו לרבי מגור פרש הרב ברנשטיין בתרצ"ה משותפותו עם הרב פרנק והצטרף למעשה לאגודת ישראל. בטבת תרצ"ז, לאחר שנבחרה מועצה חדשה לרבנות הראשית (ובין חבריה הרב פרנק), הצטרף הרב ברנשטיין באופן רשמי לבית הדין של העדה החרדית.

 

 

ב. ה"ר נפתלי צבי שמרלר

(ר' הערשאלע תרמ"ח-  תש"ח) היה ראש ישיבה חסידי בגליציה ובירושלים. נולד לרב אפרים מרדכי וחנה אסתר. סבו מצד אביו היה רבי מרדכי, האדמו"ר ממיקולייב משושלת פרמישלאן (אביו נולד לאחר פטירתו ונקרא על שם אביו). אמו הייתה בתו של הרב מאיר חיים אוירבך רבה של מונסטריץ והייתה מיוחסת לרבי לייבוש מסטניסלב תלמידו של הבעל שם טוב, לרבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ולרבי אברהם יהושע השיל מאפטא.

בבחרותו נדד לקרקוב שם למד תורה יחד עם הרב מאיר שפירא והרב בן ציון כ"ץ רבה של צ'רנוביץ. נסע לרבי דוד משה פרידמן האדמו"ר מצ'ורטקוב והוכנס למעמד הקידוש שהיה סגור לקהל. הוסמך להוראה על ידי רבי דוד מנחם מאניש באב"ד רבה של טרנופול ועל ידי המהרש"ם מברז'אן. המהרש"ם מברז'אן חיבבו ואף למד עמו מספר סימנים בשולחן ערוך יורה דעה ומסר לו כללי הוראה. כבר בבחרותו התפרסם שמו בגליציה כעילוי מופלג. בזמן מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הרוסי. בהיותו בצבא עבד עבודה כפולה בימי חמישי ושישי בשביל לא לעבוד בשבת. לאחר זמן הלשינו עליו למפקדיו על מנהגו ועמד למשפט. בני הקהילה הבריחוהו לאוסטריה והתיישב בווינה. בווינה נישא לפייגא רוניא, בתו של הרב יעקב מאיר בלייך, מחסידי הוסיאטין. מעט שנים לאחר חתונתו התמנה לדיין ומורה צדק בקהילת מחזיקי הדת, כרב קהילת לווית חן וכראש ישיבת "הר המוריה" שם מסר שיעורים פעמיים ביום.

בשנת תרצ"ח לקחוהו אנשי הגסטאפו באמצע שיעור והושיבוהו במעצר וחקירות במשך שבועיים עקב הלשנת משרתת גויה על השפלה בענייני דת מכיוון שלא הסכים לאכול מבישוליה וכן עקב טענות על מניעת חופשות ודמי חופשה. במשפט שנערך נפסק עליו צו גירוש תוך שמונה שבועות מגבולות אוסטריה ואם לא יעזוב עד אז יגורש לדכאו. לאחר ששוחרר מהמעצר פעלו בני הקהילה להשיג עבורו אשרות כניסה לארצות הברית וא"י. כשהגיע האישור לישראל מיד פעל להשגת ויזה והספיק לצאת מווינה לפני תום שמונת השבועות.

 

 

ג. ה"ר ישראל יצחק רייזמאן

 (תרמ"ט-  תשכ"ט) היה דיין ומורה הוראה חסידי-ירושלמי, חבר בית הדין של העדה החרדית, וראב"ד קהילות החסידים בירושלים. הוא היה חבר בהרכב בית הדין השני והדומיננטי מאד של העדה החרדית, משנת 1948 עד 1969, ביחד עם הרב פנחס עפשטיין והרב דוד ינגרייז.

נולד בעיר העתיקה לר' נתנאל. אביו עלה לארץ ישראל מפראגא, פרבר של ורשה, ונסע לחצרותיהם של החידושי הרי"ם,  רבי אברהם מטשכנוב ורבי ישעיה מושקט מפראגא. נישא לשרה חיה, בתו של רבי שלום לייב אייזנבך, מחבר ספר "באר יצחק".

היה תלמידם של רבי שניאור זלמן מלובלין, ה"תורת חסד", ורבי אברהם שמחה הורוביץ מבארנוב. היה חסידו של רבי דוד צבי שלמה בידרמן, הרבי מלעלוב. בהמשך היה מקורב לאדמו"רי גור, רבי אברהם מרדכי אלתר ובנו רבי ישראל. למד קבלה מרבי חיים שאול דוויק הכהן.

הרב יוסף חיים זוננפלד ביקשו לכהן כדיין בבית הדין של העדה החרדית אך הוא סירב. בשנת תש"ב, נענה לבקשתו של הרב יוסף צבי דושינסקי והחל לכהן כדיין. בהמשך החל גם לכהן כראב"ד קהילות החסידים, על מקום הרב ישראל זאב מינצברג. מסר שיעורי תורה רבים במספר בתי כנסיות בירושלים. נודע בידיעותיו המופלגות, והתבלט בחזרותיו המרובות על הש"ס והשולחן ערוך. היה שותף להקמת ישיבת שפת אמת בירושלים. שימש גם כגבאי צדקה, ומצעירותו נהג לאסוף כסף לצורכי שבת לעניים. בצוואתו ביקש לא לכתוב על מצבתו תוארי כבוד, ולא להספידו. נקבר בחלקת פולין בהר הזיתים.

בתו היחידה, גולדה לאה, נישאה לרבי שלום סאפרין, האדמו"ר מקומרנה. הוא חינך ולימד את הרב לייב מינצברג, שהיה שכנו והתייתם מאביו בילדותו.

 

 

ד. ה"ר אברהם שטרנהאלץ (ברסלב)

(כוכב לב) (כ"ג בניסן תרכ"ב, 23 באפריל 1862 - כ' באלול תשט"ו, 7 בספטמבר 1955), נינו של רבי נתן שטרנהרץ מברסלב (תלמידו של רבי נחמן מברסלב), היה ממנהיגי חסידות ברסלב הבולטים בדור הרביעי, וממייסדיה של החסידות בארץ ישראל. ייסד את ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בראש השנה בציון הרשב"י במירון.  שטרנהרץ נולד בשנת תרכ"ב (1862) (ויש אומרים בשנת תרי"ט), בעיר ברסלב, וספג מקטנות את הווי חסידות ברסלב. היה נינו של ר' נתן מברסלב מצד אביו (ר' נפתלי הירץ, בן ר' שכנא, בנו בכורו של ר' נתן), ונכדו של ר' נחמן מטשערין, תלמידו הגדול של ר' נתן מברסלב. נודע בימי ילדותו כעילוי עצום, ולמד תורה מפי זקנו ר' צבי אריה (אביו של ר' נחמן מטשערין) שהיה עוד מתלמידי רבי נחמן. בשנות ילדותו עד חתונתו, אומץ על ידי סבו ר' נחמן מטשערין, שהעביר לו את רוב תורתו. בנוסף הסתופף בצל כל תלמידי סבו ר' נתן מברסלב, והיה לאוצר בלום בכל הקשור לתורת ברסלב. בגיל 16 נישא לאשתו איטה בתיה, שהייתה אף היא נכדה של ר' נתן מברסלב משני הכיוונים (אביה היה ר' יוסף יונה, צעיר בניו של רבי נתן מברסלב, ואמה הייתה אסתר שיינדל בתה של חנה צירל שהייתה בתו של ר' נתן). אחר חתונתו חזר הרב שטרנהרץ מטשערין להתגורר בברסלב, שם מוּנה למוסר התורות בסעודה שלישית, תפקיד שהיה שמור עד כה לסבו ר' נתן שטרנהרץ ואחריו לתלמידו ר' נחמן חזן מטולטשין.

עם הגעתו של הרב שטרנהרץ לארץ ישראל בשנת תרצ"ו, החל לפעול לקיום "הקיבוץ הגדול" של חסידי ברסלב בראש השנה, בקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון. על פי מסורת שהייתה בידו מסבו ר' נתן שטרנהרץ תלמידו של רבי נחמן, על הקיבוץ הגדול להתקיים שם, כל זמן שהדרך לקברו של רבי נחמן באומן בלתי אפשרית. בשנת 1940 נערך לראשונה הקיבוץ במירון בהשתתפות כעשרים חסידים, ומאז נערך שם הקיבוץ באופן קבוע. אחר פטירתו של הרב שטרנהרץ בשנת תשט"ו, המשיך תלמידו הרב גדליהו אהרן קניג בהחזקת הקיבוץ. הקמת הקיבוץ במירון יצרה למעשה פילוג בתוך חסידי ברסלב בארץ ישראל, כשחלקם המשיכו לקיים את הקיבוץ בירושלים. בין הפלגים ניטש ויכוח עז בשאלה האם עיקר הקיבוץ הוא ההתקבצות החסידים אצל הצדיק (כעמדת ה"מירונים"), או שעיקרו הוא התקבצות החסידים יחדיו בלי קשר למיקומם (כעמדת ה"ירושלמים"). בשנת 1989 כשהותר לישראלים לבקר באומן ולקיים שם את הקיבוץ, שככה המחלוקת ברובה, כאשר גם הפלג "הירושלמי" הצטרף לקיבוץ אצל הצדיק באומן

 

 

ה. ה"ר דוב בעריש וויידנפטלד

)תרמ"א-  ה'תשכ"ו), נודע בכינוי הרב מטשעבין היה רב וראש ישיבה, פוסק הלכה וממנהיגי היהדות חרדית בישראל. נולד בעיר הרימאיליב שבפולין לרבי יעקב ווידנפלד, מחבר הספר "כוכב מיעקב", שהיה רב העיר ומחסידי הוסיאטין. אחיו הגדול היה הרב נחום ווידנפלד. אביו נפטר בעודו נער, ובשנת תר"ס, בגיל 19, נשא את יאכט, בתו של הגביר ישראל יוסף קלוגר, ועבר לעיר טשיבין שבגליציה שבה התגורר חותנו. לצד ניהול בתי העסק של המשפחה שקד על לימודו. עמד בקשר עם רבי מאיר אריק, רבי שלום מרדכי שבדרון, רבי מנחם זמבה ועוד.  למרות הפצרות סירב לקבל משרת רבנות והעדיף לעסוק במסחר. לאחר שפשט את הרגל ב-1918 נאלץ לקבל משרת מורה-הוראה, ובשנת 1923 התמנה לרב העיר טשיבין. הוא הקים בעיר ישיבה גדולה בשם "כוכב מיעקב" (על שם אביו).

 

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת הנאצים לפולין ב-1939 התעורר חשש כבד לחייו, לאחר שבעיתון המפלגה הנאצית "דר שטירמר" הוא תואר כ"גדול התלמודיסטים בעולם". הוא נמלט מפולין ללבוב שהייתה אז בשליטת ברית המועצות, והתגורר בבית האדמו"ר מהוסיאטין. בקיץ 1940 נעצר בידי המשטרה החשאית כנתין זר וגורש עם משפחתו ליערות סברדלובסק בסיביר, שם הועסק בעבודת פרך. מסופר כי בשנים אלו עסק בחשאי בלימוד תורה בעל-פה עם חתנו, רבי ברוך שמעון שניאורסון. בשנת 1942 הועבר לבוכרה, ובשנת 1946, כמו יהודים רבים בעלי אזרחות פולנית, יצא מרוסיה והגיע לארץ ישראל עם אשתו ושתי בנותיו ששרדו עמו. בבואו לארץ ישראל התאכסן במלון באב"ד, עד אשר "התגלה" על ידי הרב בצלאל ז'ולטי שהתאכסן אף הוא במלון. וכך סודרה לו דירת מגורים בבניין שבנה ד"ר מרדכי בוקסבוים בשכונת שערי חסד בירושלים, בשכנות לשופט מנחם אלון.

אשתו נפטרה בשנת תש"ז (1947) והוא נישא בשנית לרייזל, אלמנת הרב יוסף ברנפלד, צאצאית של החתם סופר.

הרב וידנפלד צורף למועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" ונחשב לאחד ממנהיגיה הרוחניים הבולטים של המפלגה. למרות זאת הוא זכה להערכה גם בחוגי סאטמר. בשנת תש"ח מונה לבקשת הרב אליעזר יהודה פינקל לראש ישיבת חיי עולם במקום רבי נפתלי צבי שמרלר. בירושלים ייסד את ישיבת כוכב מיעקב – טשיבין. נפטר בירושלים בי' בחשוון תשכ"ו ונקבר בהר המנוחות, לצדו של רבי אהרן רוקח, הרבי מבעלז.

 

 

טור א

 

ו. הק' מאיר חיים אונגר

אב"ד ק"ק לאקענבאך ורב ומו"צ בירושלים. מחבר ספר מאור התורה /להורות נתן, חידושי אגדה ומוסר על סדר הפרשיות (ירושלים תשכ"ב-נ"ה); ספר מאור החיים : ... כולל תשובות וחדושי הלכות, (ירושלים תש"ך)

 

 

ז. ה"ר חנוך דוב (העניך) פדווא

ה'תרס" ה'תש"ס היה אב"ד התאחדות קהילות החרדים בלונדון, ומחבר שו"ת חשב האפוד. נולד בבוסק שבגליציה לרב אליעזר זאב טויבער, חסיד בעלזא ואלעסק, ולטויבא בת הרב שמואל יוסף פאדווא, ונקרא על שם סביו האדמו"ר רבי חנוך דב העניך מאיר מאלעסק. כשהיה בן חמש פרצה מלחמת העולם הראשונה ומשפחתו היגרה לווינהשם למד אצל הרב חיים פינטר מבוקאווסק. למד בישיבות צעהלים ומטרסדורף, ולאחר מכן בשטיבל של חסידי בעלזא בקרקוב. נסמך להוראה מהרב שמואל פירר אב"ד קרוסנו.

היה נשוי לחנה גיטל, בתו של נפתלי גוטסמן, הגבאי של האדמו"ר רבי ישכר דב רוקח מבעלזא. היה רב בית המדרש "שומרי הדת" בווינה, ובעת סיפוח אוסטריה על ידי הגרמנים נאסר על ידם וישב בבית הסוהר משך כשנה, עד שוחרר בתנאי שיעזוב את המדינה, ועלה לארץ ישראל.  

התיישב בירושלים והתקרב בין היתר לרב יוסף צבי דושינסקי, הרב דב בעריש וידנפלד והרב שמשון אהרן פולונסקי. הרב פאדווא התמנה למו"ץ בעדה החרדית ולרב בשכונות בתי ראנד, בתי ברוידא, ושכונת כנסת ישראל. היה חסיד בעלזא. רבי אהרן רוקח מבלעזא כיבדו ושלח אליו שאלות בהלכה. כשיסד הרב מטשעבין את ישיבת כוכב מיעקב בירושלים, קרא לרבי חנוך דב לכהן כראש ישיבה.

לאחר שנפטרה אשתו בח' בטבת תש"ד נשא את יהודית, נכדתו של הרב יוסף חיים זוננפלד. נפטרה ביום ז' שבט תשנ"ג.  בשנת תשט"ו מונה לאב"ד התאחדות קהילות החרדים בלונדון, תפקיד שבו כיהן רבי חנוך דב עד לפטירתו.

חיבר שו"ת "חשב האפוד" (ג' חלקים), בהסכמתו של הרב מטשיעבין.

נפטר בט"ו באב ה'תש"ס ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

 

 

ח. ה"ר לייביש גראסמאן

 

ט. ה"ר ברוך גרינפלד

מחסידי סאטמאר, חבר נטירי קרתא, חותם בכמה קול קורא-ס

 

י. ה"ר אלקנה ווייסשטרן  

רב בירושלים, יו"ר חברה מזהירי שבת

 

יא. ה"ר מרדכי חיים סלאִנים

(מכונה גם ר' מוטל דיין; תרכ"ח-תשי"ד) כיהן בשנותיו האחרונות כמנהיג חסידות סלונים. נולד בעיר קרינקי, לרב יהודה לייב קסטלניץ ולמרים ליפשע בתו של הרב מרדכי חיים (אחיו של האדמו"ר רבי אברהם וינברג הראשון) בשנת תרל"ו, בגיל 8, עלה עם אביו לארץ ישראל. נשא את בתו של אליעזר כ"ץ. לבני הזוג נולדו עשרה ילדים, שמונה מהם נפטרו בגיל צעיר בשל רעב ומגפות. רבו הראשון היה רבי דוד מלובין, תלמידו של האדמו"ר רבי שמואל מקאמינקא שנפטר בתרנ"ב.

בשנת תר"ס נסע לסלונים לאדמו"ר רבי שמואל וינברג, ושהה שם כשנתיים. בנסיעה זו ביקר גם אצל רבי דוד משה פרידמן, האדמו"ר מטשורטקוב.  התגורר תקופה ארוכה בצפת, שם ייסד את ישיבת אשל אברהם, על שם רבי אברהם דוב מאווריטש. בין תלמידיו היה רבי משה קלירס, לימים גיסו ורבה של טבריה. עקב השתלטות הוועד הלאומי על מוסדות הדת בצפת עבר בשנת תר"ע לגור בטבריה, לצד גיסו, שם כיהן כדיין. בשנת תרצ"ז עקר לירושלים. נישא בשנית לחווה (אלמנתו בזיווג שני של הרב נחום רגוזניצקי) ולזקנותו נולד לו בנו יהודה לייב סלאנים.

בשואה נרצח הרבי מסלונים, רבי שלמה דוד יהושע וינברג. חסידי סלונים ציפו שר' מוטל ייקח את התפקיד על שכמו, אך הוא סירב לכך עד שנת תש"י, אז הסכים לקבל עליו את עול ההנהגה, בתנאי שלא יכנוהו רבי או אדמו"ר. מסופר שכאשר בא לפניו אברך ואמר בהכנעה: "רבי", הצביע ר' מוטל על הרמב"ם הפתוח לפניו ואמר "הוא הרבי, אני רק הגבאי". כשהוציא לאור קונטרסו "מאמר מרדכי" – כשנה לאחר הכתרתו – הורה למדפיס לכתוב בשער: "מי שקורא לי רבי או אדמו"ר, איני מוחל לו בזה ובבא". המדפיס עבר על הוראתו והשמיט את הדברים. בחורף תשי"ג נפל למשכב. נפטר בי"ב בטבת תשי"ד ונטמן בחלקת הרבנים בהר המנוחות.

 

 

יב. רבי מרדכי נחום פרימאן אדמו"ר מטשורטקוב

האדמו"ר רבי נחום מרדכי (ר' נחום מאטי'ניו) פרידמן (תרל"ד-תש"ו), בנו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב. גדל עוד על ברכי סבו האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לוינה יחד עם אביו האדמו"ר, והיה יד ימינו בפעילות הציבורית. עם פטירת אביו בשנת תרצ"ד נתמנה לממלא מקומו כאדמו"ר לחסידי טשורטקוב, שהיוו את האליטה של העולם החסידי בגליציה ובאוסטריה. נודע כ"נסיך" אמיתי ביושר לבו ובמדותיו האציליות. מראשי "אגודת ישראל" וחבר מועצת גדולי התורה. בשנת תרצ"ט עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. החורבן הנורא בארצות אירופה שבר את לבו והוא נפל למשכב ונסתלק מתוך ייסורים קשים. תורתו נדפסה בספר "דורש טוב".

 

יג. ה"ר יחיאל יודא שלעזיניגער

מלמד ת"ת וישיבת הבחורים שומרי החומות; ראש ישיבה מדרש שמואל (חסידי ליובביץ) חבר ועד הישיבות, ירושלים; חותם בכמה קול קורא'ס מהזמן.

 

יד. ה"ר חנניה יום טוב ליפא מאייר-טייטלבוים מסעמיהאלי-סאסוב

(חתן ר"י מסטמאר, תרס"ד-תשכ"ו) בן ה"ר חנוך העניך טייטלבוים האדמו"ר מסאסוב. התחתן בשנת, תרפ"ד עם בן דודו חיא רוזה, בתו של רבי יואל טייטלבוים מסאטמר,  ונעשה לראש בית דין דסאטמאר. בהמשך התמנה לרב בסמיה, שם גם היה מנהל הישיבה. במלחמת העולם השנייה, היה מחופש לקבצן ולפעמים כחייל, ונמלט לרומניה. בשנים תש"ד-תש"ז התגורר בירושלים, שם הקים ישיבה ייטב לב ובית ספר לבנות "אור החיים" בבני ברק. בשנת תש"ח עבר לניו יורק אך ביקר בא"י לעתים קרובות. אשתו נפטרה בשנת תשי"ד, והוא התחתן בשנית בישראל. באדר תשכ"ג הוא הניח את אבן היסוד של שישים דונם קרית ישמח משה. בשנת תשכ"ג חלה מאוד ונאלץ לבלות בבית החולים במשך שמונה-עשר החודשים הבאים. נפטר ונקבר בטבריה.

 

טו. ה"ר משה יצחק לעפקאוויטש

 

טז. ה"ר שניאור זלמן וועבער

ראש ישיבה פרשבורג (נפ' תשכ"ט)

 

יז. ה"ר יוסף נטע אוירבאך

חותם בכמה שטרי ירושלים מהתקופה

 

יח. ה"ר אברהם ישראל משה סלומון

(בקר) (נודע בכינויו: הרב מחרקוב; תרמ"ג - תשי"ז) היה רב ותלמיד חכם ברוסיה ובפולין ולאחר מכן בירושלים. נולד ברוסיה לרב מרדכי יחזקאל בקר. שינה את שם משפחתו לסלומון כשעזב את רוסיה נישא לצירל לנדינסקי, בתו של הרב משה לנדינסקי, ראש ישיבת ראדין. בשנת תרס"ז כיהן כר"מ בישיבת תורת חיים בוורשה. כיהן כרב באורלובה פולין ובוולצ'נסק רוסיה, ולאחר מכן בחרקוב, ושם התפרסם.

בשנות השלושים עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא הרבה לעסוק במסכתות שבסדר קדשים, ופעל רבות ללימוד התלמוד הירושלמי. בשנת תרצ"ה יסד בירושלים בית מדרש מיוחד ללימוד התלמוד הירושלמי ועם לומדיו נמנו הרב שלמה צימבליסט והרב שלמה בלוך, תלמידו של החפץ חיים. היה מראשי התאחדות הרבנים פליטי רוסיא. בשנות הארבעים התקרב לרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק. בשנותיו האחרונות נחלש, ובתקופת מלחמת העצמאות נסע לחו"ל מחשש לבריאותו. כעבור זמן שב לישראל, ובשנת תשי"ב שהה בלונדון, שם סמך להוראה אברכים מהכולל של הרב משה שניידר.  נפטר בירושלים בז' בחשוון תשי"ז.

 

 

 יט. ה"ר יהושע צימבליסט  

(נודע כר' יהושע מהורודנה, ו' בסיוון ?- תש"ח) היה רב וראש ישיבה במינסק. לאחר עלותו ארצה היה נשיא כבוד של הנהלת "התאחדות הרבנים פליטי רוסיא ושאר ארצות" בירושלים. נולד בדוברובה שליד גרודנה, בנם של משה אהרן ופרידה אסתר. בקטנותו חלה אביו ועול הבית הוטל על אמו. למד בעיר גרודנה, שם התגוררו רבים מבני משפחתו, ומאז כונה על שם עיר זו "רבי יהושע הורודנר" (או "רבי יהושע גרודנר"; וכן: "רבי יהושע מהורודנא" וכמעט שלא הוזכר בשם משפחתו. אף הוא עצמו לא היה חותם בשמו המלא אלא "יהושע מהוראדנא".

בהיותו כבן עשרים נישא לזלאטה אסתר. לאחר נישואיו נאלץ לשנות את שם משפחתו ולעזוב את גרודנה. בעצת אחד מרבני גרודנה עבר להתגורר במינסק. למד במוסד לאברכים "תומכי תורה", שהשתלמו לתפקיד מורי הוראה. היה מקורב לרב המקומי, הרב אליעזר רבינוביץ. הוא בלט באישיותו ולמרות גילו הצעיר הצטרף לישיבותיהם של פרנסי העיר שהתקיימו בביתו של הרב רבינוביץ ולדעתו היה משקל רב בהחלטות שהתקבלו בישיבה. לאחר השלמת לימודיו עסק לפרנסתו במשך תקופה בייצור יין.  כעבור זמן התמנה למו"ץ ולראש ישיבה בישיבה המקומית, ששכנה באחד מבתי המדרש בעיר. משם עבר לבית המדרש "שואבי מים" שבעיר, והועמד בראשות הישיבה שפעלה בו, בראשה עמדו בעבר כמה רבנים בולטים ובהם רב העיר הרב רבינוביץ. הרב צימבליסט התגורר עם משפחתו בדירה קטנה בחצר בית המדרש. ביתו שימש כבית הכנסת אורחים מרכזי בעיר.

שימש רבות כבורר בין בעלי דין ממינסק ומחוצה לה, והדיונים היו מתקיימים בביתו. בין בעלי הדין היו סוחרים ובעלי מפעלים גדולים, שסמכו על שיקול דעתו. היה ממונה ונאמן מטעם מספר מוסדות צדקה וחסד במינסק. בערבי חגים היה הולך להתרים את עשירי העיר יחד עם קרוב משפחתו הרב ישראל "המגיד מגרודנה", ולאחר מכן עם הרב בנימין שקוביצקי, "המגיד ממינסק". את הכסף היה מחלק למשפחות עניות ולתלמידי חכמים. עסק רבות בשחרור תלמידי חכמים מן הצבא או ממאסר, ובעת הצורך היה חותם על ערבות לשחרורם.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה התמלאה מינסק בפליטים רבים, בהם ראשי ישיבות ורבנים ידועים. כמן כן השתכנה בעיר ישיבת סלובודקה, על רבניה ותלמידיה. הרב צימבליסט שימש כתובת מרכזית בסיוע ועזרה לפליטים ולתושבי העיר, וכן סייע באחזקת ישיבת סלובודקה. בכמה מקרים החביא בביתו תלמידי ישיבות שהשתמטו מהצבא הרוסי.  החפץ חיים התאכסן במינסק והתגורר מול בית המדרש "שואבי מים". בתקופה זו היו השניים בקשר הדוק. כששב לראדין נהג החפץ חיים להזכיר בשיחותיו בפני תלמידיו בישיבה את "ר' יהושע הורודנר" כדוגמה ל"עובד ה'".

לאחר עליית השלטון הבולשביקי, שאסרו על פעילות דתית, התפזרו מהעיר רוב רובם של הרבנים ותלמידי הישיבות. הרב צימבליסט המשיך לקיים את ישיבתו בבית המדרש "שואבי מים" בתנאי מחתרת. היה זה המקום היחיד בעיר שהייתה בו פעילות דתית ותורנית. בתקופה זו ריכז בישיבה כשבע מאות תלמידים בגילאים שונים וניהל מערכת ענפה של ר"מים ומשגיחים. הוא אסף כסף בין יהודי העיר לצורך אחזקת הישיבה ורבניה. נהג לשבת כשומר בפתח בית המדרש, וכשהיה רואה שוטר מתקרב מיהר להזהיר את יושבי בית המדרש והם נמלטו מהמקום מבעוד מועד. תלמידים שנעצרו על ידי השלטונות שוחררו כתוצאה מפעילותו. בתקופת פעילותו המחתרתית במינסק סייעו לו בנו מרדכי סנדר וחתנו הרב אשר קרשטיין (לימים הרב של עפולה). בתקופת מגוריו במינסק חלתה אשתו ונפטרה.

לאחר שחיי הדת ברוסיה נעשו בלתי אפשריים החליט לעלות לארץ ישראל. בשנת תרפ"ד סודרה לו אשרת עלייה, אך החפץ חיים הניא אותו מלעזוב את מינסק, וכתב לו: "אסור לגנרל לעזוב את החזית באמצע המערכה". רק כעבור כעשור, בשנת תרצ"ג מימש את אשרת העלייה שסידר לו בנו, שלמה, שכבר התגורר בארץ ישראל. הוא עלה לארץ ישראל והתיישב בשכונת זיכרון משה בירושלים. קבע את תפילותיו בבית הכנסת השכונתי והחל למסור בו בקביעות שיעורי תורה בסדר קדשים. נישא בשנית לזלאטה הינדה.

עם עלותו לארץ ישראל החל בפעילות ענפה של עזרה וסיוע לנזקקים. ביתו שימש מרכז לרבנים פליטים מרוסיה ומארצות אחרות. כעבור זמן החל לפעול במסגרת "התאחדות הרבנים פליטי רוסיא ושאר ארצות" והוא שימש נשיא הכבוד של הארגון. כל פעילותו הייתה בהתנדבות ולמחייתו קיבל סיוע כספי משני אחיו שהתגוררו בארצות הברית – הרב יחזקאל מושקוביץ, רב בית הכנסת עדת בני ישראל בברוקלין, ומאיר סילברמן מפנסילבניה. הרב צימבליסט השתמש בחלק מועט מכספי התמיכה ששלחו אחיו ואת רובם חילק לצדקה לתלמידי חכמים נצרכים.

לאחר עליית הנאצים לשלטון התגבר גל העולים לארץ ישראל, ובעקבות זאת הגביר את פעילותו ב"התאחדות הרבנים פליטי רוסיא". למרות חוליו וגילו המבוגר פעל רבות להשגת תרומות מהארץ ומחו"ל וחלוקתן לרבנים, לתלמידי חכמים ולאלמנות רבנים.  בשנותיו האחרונות החל לפעול לחיזוק שמירת השבת במקומות הציבוריים בירושלים. מדי יום שישי היה מסתובב בשכונות גאולה וכרם אברהם ומבקש מן החנוונים להזדרז ולסגור את חנויותיהם לפני שבת. פרסם מאמרים על מעלת שמירת השבת בעיתון קול ישראל, ושלחם לפרסום בכתב העת "הפרדס" בארצות הברית.

בערוב ימיו נחלש מאוד. בז' בתשרי תש"ח עוד הספיק לפקוד את משרד "התאחדות הרבנים פליטי רוסיא" כדי לטפל במקרה של אלמנת אחד הרבנים. מיד לאחר מכן חש ברע ונפטר. נקבר בבית הקברות בהר הזיתים.  בשנת תש"ט הוציאו בני משפחתו קובץ לזכרו ובו תולדותיו, דברי תורה שלו וכן מאמרי הערכה עליו ועל פועלו. ראש ישיבת חברון, הרב יחזקאל סרנא, כתב עליו שהיה "מאנשי הסגולה המעטים". הרב יהושע זליג דיסקין, שביקר במינסק וראה מקרוב את פועלו של הרב צימבליסט, כינה אותו "רבי חייא של יהדות רוסיה, שעשה שלא תשתכח תורה מישראל.

 

 

כ. ה"ר אהרן יעקב קלפפיש משנאדאווא

ב"ר יצחק מרדכי קלפפיש (ה'תר"ם – ליל שבת כ"ג אדר ה'תשכ"א) ראש ישיבה בסלונים ולאחר מלחמת העולם הראשונה אב"ד שנדובה. לאחר עלייתו לארץ ישראל, מייסד ור"מ ישיבת כפר סבא וחבר בית הדין בעיר. בשנת ה'תש"א, עלה לירושלים והיה מראשי מערכת "אוצר הפוסקים". התגורר בבתי ורשה עד פטירתו. מכתביו נערך ספרו "מנחת אהרן" (ירושלים תשכ"ג).

נולד בשצ'וצ'ין וגדל סמוך לבית סבו, רב העיר רבי יהושע העשיל שפירא שהיה אבי אמו. כשהיה בן שבע התמנה אביו כשוחט בוורשה והמשפחה עברה לגור בעיר הגדולה. למד בישיבה בוורשה, ובגיל 18 ה'תרנ"ח, התארס עם שרה סוצ'ה בת דודו-זקנו רבי דוב מנחם רגנשבורג. כעבור שנתיים וחצי (בשל גיוסו לצבא ושחרורו שארך זמן) התחתנו בני הזוג. תקופה קצרה עשו במיר ורא"י למד בישיבת מיר, ואחר כך גרו בבית רד"מ רגנשברג במשך חמש שנים. כתום חמש השנים, פתח חנות לממכר כלי זכוכית. רבי אליהו ברוך קמאי – רבו מישיבת מיר – אמר לו כי הוא מתפלל לכשלון עסקיו, כדי שייאלץ לעסוק ברבנות כיאות לו. בשנת ה'תר"ע, נשרפה החנות.

בשנת ה'תרע"ג קיבל משרת ר"מ בישיבת סלונים אצל רבי שבתי יגל. עם פרוץ המלחמה העולמית הראשונה חזר לזמברוב ופתח בה ישיבה שהתקיימה כמעט עד תום המלחמה. בישיבה זו הורה גם גיסו רבי חיים דוד רגנשברג, לימים בשיקגו. בשנת ה'תרע"ט, נעתר לבקשת תושבי שניאדובה הסמוכה שביקשו לשקם את עיירתם השרופה לאחר המלחמה, והתמנה כרב העיירה. בית הכנסת העתיק והמפורסם של שניאדובה נהרס כליל במלחמת העולם הראשונה, והוא השיג תקציבים לבניית בית מדרש חדש.

בשנת ה'תרצ"ה, עלה לארץ ישראל והתיישב בכפר סבא, הוא שימש בה כדיין ואף מילא את מקום רב העיר (רבי אברהם ריניק) שנעדר ממנה למשך תקופה. במשך שנה וחצי עשה בארצות הברית בשליחות עבור ישיבת פתח תקוה – לומזה, לבקשת רבי ראובן כץ, וכשחזר יסד ישיבה בכפר סבא והחל למסור בה שיעורים.

 

כא. ה"ר יהושע גולובניץ

על מצבתו נכתב: פ''נ הרב הגאון הצדיק רבנו יהושע זצ''ל גולובנציץ בן רבנו הגאון הצדיק ר'חיים שלמה זצ''ל כיהן כרב בית הכנסת אגודת אחים א. א. למעלה משישים שנה הרביץ תורה עשרות בשנים מסר נפשו לנטוע טהרה וקדושה בארצנו הקדושה נלב''ע כ' במנחם-אב ה'תש''ס

 

כב.ה"ר יוסף יוזפא ארליך

 

כג. ה"ר שלמה צימבליסט

ראש ישיבה תפארת צבי, ירושלים. חבר ועד הישיבות

 

כד.  ה"ר שניאור זלמן פרידמאן

שניאור זלמן בן משה פרידמן נפטר בתאריך כד אדר תשנ"א

על מצבתו נכתב:

".. ירא ה' מנעוריו עמל בתורה בתוך יסורים ודחק מקנא קנאת ה' צבא' הנחיל מורשת אבוה"ק לבניו וביתו אחריו מתוך מס"נ הרה"צ ר' שניאור זלמן בהגה"צ ר' משה זצוק"ל פרידמן נכד הגה"ק רבי דוד בהר"ן זצוק"ל נלב"ע ביום כ"ד אדר תשנ"א תנצב"ה "

 

כה . ה"ר אברהם הלוי איש הורוויץ

 

כו. ה"ר מנשה הכהן

 

כז. הרב יצחק מאיר הגר בן ר' יוסף דוד

(תרל"ה-תש"ט) מחבר ספר אמרי יצחק נדפס ע"י בנו מתוך כמב יד המחבר, ירושלים תשנ"ט ספירת העמודים האחרונה כוללת תולדותיו וייחוסו של המחבר

 

כח. ה"ר בן ציון לאביל

מחכמי תורת חיים ואח"כ מישיבת מעמד

 

כט. ה"ר יחיאל מיכל ב"ר ירמי' מושקין

תושב מאה שערים, מחבר הרבה ספרים, נפ' בשנת תש"ז.

אשתו היתה בת ר' שמחה סאלאוויישיק

 

 

ל. ה"ר יוסף בנימין רובין

"א בכסלו תשע"ט  - ברוך דיין האמת: בירושלים נפטר ביום שישי הרה''צ רבי יוסף בנימין רובין זצ"ל, מוותיקי העסקנים בירושלים ומגדולי הקנאים הרב רובין היה אחד הנאבקים בירושלים על שמירת הפרהסיה היהודית וטהרת הרחובות בעיר.בנוסף שימש המנוח במשך למעלה מארבעים שנה כחבר הנהלת 'אתרא קדישא', שם שימש לצידו של היו"ר הרב דוד שמידל שיבלחט''א. כמו כן היה המנוח ז''ל ממקימי 'הוועד למען טוהר המחנה.   שבשנה האחרונה חלה מאוד ונפל למשכב. בן ע"ב היה בפטירתו בהלוויה השתתפו, כ''ק גאב"ד ירושלים הגרי"ט וייס וחברי הביד"צ של העדה החרדית; הרבנים לבית בריסק, הגרמ''ד סולבייצי'ק, הגרא''י סולבייצי'ק, וכן האדמו"רים מתולדות אהרן ומשכנות הרועים.

 

 

לא. ה"ר דוד אדלער

 

לב. ה"ר משה שבקס

דיין בעלז

 

 

טור ב

 

לג. הק' [נח] צבי קאלפיס? נח צדוק אלפערט?

 

לד. ה"ר יושע מרדכי פייגענבוים

(הרב מסובראנץ)  חבר וועד הרבנים בווארשא

 

 

לה ה"ר מנחם זאב שיק

הרב מנחם זאב שיק זצללה"ה הרב מטאקאי בעל המחבר ספרי מנחת זאב בן הרב הגאון הצדיק הקדוש מוה"ר אלכסנדר זישא שיק זצללה"ה הב דק"ק סילאדי פיער הי"ד נפטר בשיבה טובה ביום ד' תשרי שנת תשס"ג לפ"ק תנצב"ה את אלה מזבחות זכור ואת אלה עקידות תראה אביו הרב הגאון הצדיק הקדוש מוה"ר אלכסנדר זישא זצללה"ה הי"ד בן הרב הגאון הצדיק רבי מנחם זאב זצללה"ה אמו הרבנית הצדיקת מרת חנה טויבא ע"ה הי"ד בת הרב הגאון הצדיק רבי אליעזר מאיר שיפפמאן זצללה"ה אב"ד דק"ק ניר-לוגאש בעל המחבר ספר אם לבינה נהרגו עקה"ש ביום ט"ו סיון שנת תש"ד לפ"ק

 

לו. ה"ר שמואל הלוי וואזנער

)תרע"ג- תשע"ה) היה מחשובי פוסקי ההלכה האורתודוקסים במפנה המאה ה-21. מחבר שו"ת "שבט הלוי" וחידושי "שבט הלוי" על הש"ס ועל התורה. כיהן כאב"ד ומרא דאתרא בשכונת זיכרון מאיר, וראש ישיבת חכמי לובלין בבני ברק. כונה בפי רבים בציבור החסידי "פוסק הדור".

נולד בווינה ליוסף צבי וואזנר, יליד סרדאהלי, ולרחל לבית שיף שמשפחתה הגיעה לעיר מצעהלים. הוא עצמו סיפר כי אמו ניחנה בקול ערב במיוחד והוזמנה לשיר באירוע גדול. אביה הלך בעניין לרבי יצחק מאיר מקופיטשניץ שהבטיח כי אם תימנע מכך ייוולד לה בן "שיהיה מורה הוראה של כל העולם". למד אצל הרב שמואל דוד אונגר מנייטרא והרב יוסף אלימלך כהנא מאונגוואר. בהמשך למד בישיבת חכמי לובלין בפולין אצל רבי מאיר שפירא והמשגיח שם, רבי שמעון מזליחוב. נישא לרבקה, בתו של מרדכי גלבר ראש הקהל בפרשבורג, ב-ל' בניסן תרצ"ז בפרשבורג.

לאחר לידת בנם הבכור בשנת תרצ"ח, עלו בני הזוג לארץ ישראל בשנת תרצ"ט. בנם נשאר אצל הסבא באירופה. הם הפליגו בספינה בשם ג'יפו (Chepo) שיצאה מטולצ'ה או קונסטנצה ברומניה והגיעה לחוף נתניה בכ"ה בכסלו תרצ"ט, (18 בדצמבר 1938), לאחר מסע מפרך לאורך הדנובה ובים התיכון. מסופר כי בהגיעם עם האונייה לחופי הארץ, אזל הדלק והם נאלצו לעשות את הדרך לחוף בשחיה. לאחר הגיעם ארצה, התגוררו בירושלים ברחוב הושע. הרב וואזנר למד אצל הרב יוסף צבי דושינסקי, ועשה שימוש חכמים אצל הרב שמשון אהרן פולונסקי מטפליק. למד בבית המדרש אוהל תורה בירושלים, שבו למדה קבוצת תלמידי חכמים בולטים. לאחר זמן קצר מונה על ידי העדה החרדית והרב דושינסקי לדיין בבית הדין ורב מטעמה לשכונות כרם אברהם וגאולה.

בשנת תש"ז עבר לבני ברק, על פי הצעתו של החזון איש, והזמנתו של יעקב הלפרין מייסד שכונת זיכרון מאיר (שנקראה על שם רבו הרב שפירא), שישמש כרב השכונה. בעידודם של החזון איש, הרב דב בריש וידנפלד, והרב איסר זלמן מלצר, הקים בשכונה את "ישיבת חכמי לובלין", לזכר הישיבה שבה למד. במבנה סמוך הקים את בית דין צדק זיכרון מאיר. בשנותיו הראשונות בבני ברק כיהן גם כרבם של קהילות חוג חת"ם סופר בבני ברק ובפתח תקווה. בשנות ה -80 פתח גם את בית ההוראה זיכרון מאיר.

בשנת תשנ"ו התאלמן. נישא בשנית לחנה יוטא לבית קאהן (נפטרה כ"ה באלול ה'תשע"ז), אלמנת הרב יעקב שמריה דייטש, רב קהילת חוג חתם סופר פתח תקווה ואחותו של רבי אברהם יצחק קאהן מתולדות אהרון.

 

 

לז. ה"ר יואל בר חנוך הכהן

 

לח. ה"ר פישל רוזנר

על מצבתו נכתב:

הרב החסיד עובד ... את ה' אשר זכה וזיכה את הרבים ורבים השיב מעון הר"ר אפרים פישל ז'ל רוזנר בהר"ר יעקב מאיר נלב"ע כ"א לחודש שבט שנת תש"ל

 

לט. ה"ר פנחס צבי שענבערגער

משגיח בת"ת בית יוסף (נפ' תשי"ט)

 

מ. ה"ר דוד (בן מנחם) שפירא

(תרנ"ח-תשל"א) רב, מחבר שו"ת בני ציון ב"ח

חלק א: ירושלם, דפוס העברי, שנת בח’צ’ר’ת’ בית ה’ [תרצ"ח]. [7], ב-צז דף.

דף [5, ב- 6]: הספד על ר’ חיים אלעזר שפירא (שנפטר ביום ב סיון תרצ"ז), מאת המחבר.

מן התוכן: "הוראת רבנן קשישאי, אשר יצאה מאת רבני וגאוני אה"ק בשנת תרח"ם [תרמ"ח] ... הנדפס בריש ספר פאת השולחן עם בית רידב"ז [ירושלם תרע"ב]" (סימן ג); "הוראת מוח"ז [מורי חותני זקני]... רבי משה נחום וואללענשטיין הראב"ד דפעה"ק זצ"ל ע"ד היתר המכירה <העתק... מהחבצלת שנת תרס"ט כז תמוז>" (סימן ד); "קונטרס אור שבעת הימים והוא תשובת רב אבא מארי שליט"א אלי... בדבר שנמצא ד חילוקי דעות בשנת היצירה" (סימן ו. גם במקומות אחרים בספר הביא המחבר מחידושי אביו); "הלכתא רבתי לשבת... באיזה מעלה בכדור הארץ הוא קו גבול התחלת המזרח" (סימן יד).

כן הובאו בספר תשובות למחבר מאת: ר’ יצחק נסים מירושלים (סי’ ט); ר’ יחיאל מיכל טוקצינסקי מירושלים (סי’ יב); ר’ חיים אלעזר שפירא ממונקאטש (סי’ טז-יז כב כח ל); ר’ יוסף חיים זאננענפעלד מירושלים (סי’ לב); ר’ משה יוסף האפמאן מירושלים (סי’ לג); ר’ יצחק פרענקל מירושלים (סי’ לד); ריהודא סג"ל ראזנער מסעקעלהיד (סי’ לז); ר’ יעקב חי זריהן מטבריא (סי’ מג מה מז-מח); ור’ אליעזר אויסלענדער מנירעדהאזא (סי’ נא).

"תשובות גאוני וגדולי ישראל... אשר נשאו ונתנו בספרי שו"ת בני ציון חלק ראשון" נדפסו בחלק ב.

חלק ב: ניו-יורק, (ועד להוצאת ספרי הגר"ד שפירא), דפוס האחים שולזינגר, תשט"ז. [30], לא-קפו עמ’. עמ’ [4-5] הודבקו יחד, להסתיר שער חלק א שנדפס בטעות בעמוד [5].

בעמ’ [22,9-6-23] מכתבים למחבר, עם פאקסימילים, מאת: אי"ש [ר’ אברהם ישעיהו קארעליץ, בני-ברק], ד מטות ומסעי תרצ"ו; ר’ יוסף ראזין , דווינסק, ז אדר"ת [אדר תנין, אדר-ב] תרפ"ז; ר’ חיים אלעזר שפירא, מונקאטש, ו יתרו תרצ"ו; ר’ מנחם מענדל שניאורסאהן מליובאוויטש, ברוקלין, כג כסלו תשט"ז; וריצחק נסים רחמים, ירושלם, יח אייר תרצ"ה. המכתב האחרון נשלח לחכמי מוצל, להמליץ על המחבר שכתב להם תשובה בענין קידושי אונס (בחלק ב, סימן יד).

עמ’ [24-26]: הקדמת המחבר לחלק ראשון. מתוך חלק א. עמ’ [27-28]: הקדמת המחבר לחלק שני. עמ’ [29-30]: "לזכר עולם יהיה צדיק... אבי מורי... בסילוקו... ביום כג ניסן... תשט"ז". עמ’ קט-קסז, עם שער מיוחד מצויר: ספר שו"ת בני ציון חלק שני סימן טז: תשובה כהלכה, בענין בין השמשות, נשף ושחר, בצירוף מפה וטבלאות.

עמ’ קסח-קפו: תובן הענינים, חלק ראשון. תיאור מפורט ותמציתי של כל הענינים המובאים בחלק א.

מן המיוחד בחלק זה יש לציין: "הלכתא למשיחא... בסוד העיבור והתקופה"(סימן א); "השיעור שהגיד בני ... הרב משה נחום שפירא ... בהישיבה הגדולה "עץ חיים" בעיה"ק ירושלים" (סימן ב)

"חידושי תורה... מבני... ר’ דובער שפירא " (סימן ה); תשובה לחכמי מוסול, בענין קידושי אונס (סימן יד);

כן הובאו בספר הערות לחלק א, מאת: ר’ מנחם שניאורסאהן מברוקלין (סימן ג); ר’ פנחס עפשטיין מירושלם (סימן ו); ר’ ישראל איסר שפירא מתל-אביב (סימן ז); ור’ שמואל יעקב ראטה מקליינווארדיין סימן ט).

 

 

מא. ה"ר אביש צענווירט

יליד גליציה ומחריפי חסידי מרן השפת אמת מגור

 

מב.  ה"ר יצחק הכט

 

מג. ה"ר פישל גרובר

[אפרים פישל גרובר] מרבני ישיבת חיי עולם וחותן ר' אברהם אטיק

 

מד. ה"ר יעקב ישראל קנעלר

 

מה. ה"ר משה נתן דוב צנוירט

אחד המיוחד מאנשי ירושלים של מעלה הגאון החסיד רבי נטע ציינוירט זכר צדיק וקדוש לברכה. סיפורים וזכרונות עובדות והנהגות. היה מיקירי קרתא דשופריא חסיד באיאן ומדמותיה הבולטים בירושלים של מעלה.

 

מו. ה"ר חנני' יוסף האלפרין

(1901-1987) רב בברעזאן (אוצה"ר 6692) היה תלמיד חכם ואיש ספר, בן לשושלת דורות של רבנים, שמוצאה בעיר ברז'ן שבגליציה. ספר שי למזכורת

חתן ה"ר יהודה לייביש הארנשטיין אב"ד פאלטישאן?

 

מז. ה"ר חיים ראבינוביץ

 

מח.  ה"ר מרדכי אילנדר

תורת חתנו של הגר"י אריאלי

 

מט.  ה"ר אברהם חיים בהר"ר משה ?

 

נ. ה"ר דוד היסנר

 

נא. ה"ר אברהם ליב קליין

משגיח מבויאן. הישיבה נוסדה בשנת ה'תשי"ג, על ידי רבי מרדכי שלמה מבויאן מניו יורק, כשמספר אברכים מחסידות בויאן, בהם בלטו הרב נטע צענווירט והרב אליעזר רבינוביץ', פעלו להקמת הישיבה. כראש הישיבה מונה הרב יהושע העשיל ברים, וכמשגיח הרב אברהם לייב קליין (שנודע גם כמנהיג ישיבת המתמידים). בנשיאות הישיבה הועמדו כל אדמו"רי בית רוז'ין. מסורת זה ממשיכה כיום.

 

נב. ה"ר חיים מנדל רוזנברג

 

נג. ה"ר משה הויזמאן

 

נד.  ה"ר משה ובר

 

נה. ה"ר שמעון קלפוס

לפני קום המדינה, חי בירושלים איש צדיק ושמו רבי שמעון קלפוס זצ"ל.  כשהיה ר' שמעון מזכיר שם ה', היה רועד כולו מפחד. ה'אמן' שלו היה מרעיד את השולחנות סביבו. ר' שמעון, בתפילותיו ואורח חייו, השרה על סובביו אווירת קדושה וטהרה.  את תפילת שחרית היה מתחיל בתפילת הנץ, והיה מסיימה הרבה אחרי שהסתיים המניין האחרון. יהודי צדיק. כפשוטו. יהודי, שבנוסף לכל צרותיו, לא זכה להשאיר אחריו זרע של קיימא.

והסיפור אותו שמענו הבוקר, מתאים מאין כמותו לאווירת הימים ולעילוי נשמתו הטהורה.  ר' שמעון, חלה במחלה קשה, ואושפז בבית החולים 'הדסה הר הצופים'. הזמן היה סמוך לחג הפסח. בשל מחלתו, הרופאים אסרו עליו לאכול מצה ולשתות יין. רבי שמעון לא ידע את נפשו מרוב צער. הוא ברח ממיטתו, כשעליו בגדי בית החולים, ורץ לשטיבלע'ך בית ישראל בכדי לבקש את מהציבור כזית מצה וארבע כוסות יין.  הציבור שהבחין בחולה הלבוש ב'מדי' בית החולים, התחמק. לא ידע מה לעשות עם הבקשה המוזרה.

 

ההסכם הערטילאי: מצות תמורת דיווח שמימי
אחד המתפללים, רבי אהרון מרדכי שיינברגר, שהיה אז צעיר לימים, הבחין בקשיש המשווע לקיים את המצווה, ואמר לו כי הוא מסכים להעניק לו את מבוקשו, אבל צירף לכך את בקשתו האישית: שיבוא אליו אחרי ה-120 שלו, לספר לו מה הולך שם למעלה.  ר' שמעון נעתר לבקשה וגם קיבל את המצרכים לפסח, שכללו ארבע כוסות יין וכזית מצה.  כעבור כמה שנים השיב ר' שמעון את נשמתו ליוצרה, ועלה לגנזי מרומים.

שבועות ספורים לאחר פטירתו, הגיע ר' שמעון לקיים את הבטחתו, ונגלה לר' מרדכי אהרון בחלומו. בחלום הוא סיפר לו את הדברים הבאים:  בוא ואסביר לך את המושג של 'עליונים למטה ותחתונים למעלה', ומה כוחו של מעשה חסד.  
הוא סיפר לו על דמויות ידועות, גדולי עולם, שהלכו לעולמם, ומעמדם למעלה אינו כפי שהיה כאן בעולם הזה, בשל מחסור במעשי צדקה וחסד.  "בשמים המצרך הנחוץ ביותר, הוא צדקה וחסד. ישנם אנשים, שצברו בימי חייהם בעולם הזה, מצוות רבות, של לימוד תורה ומעשים טובים. ובנו לעצמם בתים ובניינים גבוהים. אך לצידם עבירות ומעשים אחרים, יצרו חומות עבות, כאלה אשר בכוחם לחסום את המעבר בין הבניינים והטירות הרוחניות.  וכאן מגיע מקומם של מעשי הצדקה והחסד. כל מעשה צדקה וחסד, מפוצץ ומפרק המחיצות, ומאפשר את המעבר ביניהן. כך שמי שאין לו את אותם מעשים, הריהו נשאר עם הון רוחני ענק, שאין ביכולתו להפיק ממנו דבר - חלילה.  
תקפיד לעסוק בחסד, זהו מצרך מאוד מבוקש בהאי עלמא, אמר ר' שמעון..

 

הבקשה המיוחדת: "תדאג לחליצת אשתי"
לאחר שקיים ר' שמעון את הבטחתו, בגין אותם כוסות יין וכזיית מצה, פנה ר' שמעון לר' מרדכי אהרן שיינברגר, ובקש ממנו טובה ובקשה אישית.  אתה יודע שאשתי זקוקה לחליצה. חליצה הינה תיקון גדול לנפטר. יש לי אח המחוייב בחליצה, אנא ממך תגרום לכך שהוא יעשה לרעייתי חליצה.  "מי הוא אחיך, איפה הוא גר?", שאל ר' מרדכי אהרון בחלום - וקיבל את הכתובת המדויקת.  המשימה לא הייתה קלה, האח לא התרצה בקלות לקיים את הטקס, אך לאחר מאמצים מרובים, הגיעו האח והאלמנה לבית הדין בירושלים, שם נערך המעמד כדת וכדין.  ימים מספר לפני יום הכיפורים הבעל"ט, ואנו מקבלים הסבר וזווית ראייה נוספת למשמעות של צדקה וחסד.  הבוקר זכיתי לשוחח עם ר' מרדכי אהרון שיינברגר על המעשה המופלא, אך הוא לא התפלא כלל ועיקר. "הגמרא מספרת על אביי ורבא שהיו מצאצאיו של עלי, שנגזר על צאצאיו שלא יאריכו ימים. ולמרות הגזירה, רבא חי עד גיל 40 בזכות לימוד התורה, ואביי חי עד לגיל 60 בשל שעסק גם במעשי חסד", אמר לי.  ואני חשבתי לעצמי, כי אם היו עוד כמה יהודים כאלו בדור, הרי שללא ספק היינו נכתבים ונחתמים לחיים טובים ארוכים ולשלום.   הבה נקבל על עצמנו בימים אלו להרבות במעשי חסד, בכדי שבבוא היום נזכה בפטישים שינתצתו את חומות הטומאה שבנינו רח"ל במו ידינו.

 

נו.  ה"ר יואל צבי ניהויז

מתלמידי הגה"ק מהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל חתן ר' זלמן בריזל

 

נז. ה"ר לייביש דייטש

 

נח. ה"ר יהושע סג"ל דייטש

(תר"ע - תש"ן) היה רב בהונגריה וברומניה ולאחר עלייתו ארצה רב שכונת קטמון בירושלים.

נולד באימפריה האוסטרו-הונגרית, בנו של הרב חיים יהודה סג"ל דייטש, אב"ד מאקווא. למד בישיבת חוסט אצל הרב יוסף צבי דושינסקי ובישיבת קראלי אצל רבי יואל טייטלבוים. היה נוסע לחצרות אדמו"רים רבות, אך בעיקר לחסידות בעלז ולרבי ישעיה מקרסטיר. נישא לגיצא ראכיל בתו של הרב דוד שפרבר, אב"ד בראשוב. לאחר נישואיו התגורר בבראשוב וכיהן כ"רב הצעיר" של העיר. התמנה לאב"ד וואשארהעלי (כיום טרגו מורש)  שבהונגריה.

בשנת תש"ט עלה לישראל עם חותנו והתיישב בירושלים. כיהן כראש הישיבה הראשון של חסידות בעלז. במשך שנים רבות כיהן כרבה של שכונת קטמון בירושלים והיה מזקני רבני הונגריה בישראל. עמד בראש מפעל "מעיין החוכמה", שעסק בהוצאת ספריהם של מחברים בני זמננו. עסק בהוצאת ספרי אביו "רוח חיים" ו"באר יהודה" והוסיף להם חידושים והערות משלו. בין פרסומיו: אוסף של מאמרי רבנים שנהרגו בשואה

.

 

 

טור ג

 

נט. ה"ר יואל אשכנזי

(תרס"ו-תש?) אב"ד יאס, ב"ר יחיאל אשכנזי מיאסי היה חתן ר' שמואל שמעלקא טויבש מיאסי, בשנת תש"ד נמלט לירושלים ונתקבל להיות רב ומגדי בביהמ"ד של ר' לייבעלע סוכאטשעווסקי בשכונת בית ישראל בנוסף לזה קבלו אותו לר"מ בהישיבה הק' ייטב לב" בשנת תש"ט היגר לארה"ב חסידיו יסדו קהילה בשם 'אוהב צדק' ששם כיהן כרב.

 

ס. ה"ר ברוך מיללער

ראה"כ בקרית יואל - י"ט תשרי תשע"ז

 

סא. ה"ר אברהם ברורמן

 

סב.  ה"ר זאב וואלף חפץ

חותם בכמה שטרי ירושלים מהתקופה

 

סג. ה"ר מאיר סטלביץ

(תר"ל-תש"ט)  הרב מחסלוביץ שבבלארוס, רבה של "זכרון משה", ולאחר עלותו לארץ ישראל כיהן כרבה של שכונת זיכרון משה בירושלים. היה תלמיד הרב אלכסנדר משה לפידות, אצלו למד שש שנים. נישא לרחל לאה בת שמואל ויינר מראסיין. בתחילת דרכו ברבנות כיהן כרבה של גירטיגלה במשך כ-15 שנה. בהמשך היה רב בקפצווא ובמהלך מלחמת העולם הראשונה נתמנה לרב בדימיטראווקא. אחר כך היה רב בשעביז שבמחוז ויטבסק ולאחר מכן מונה לרבה של חסלביץ. בשנת תרצ"ב (1932) עלה לארץ ישראל והתמנה לרבה של שכונת זיכרון משה בירושלים. היה מראשי "התאחדות הרבנים פליטי רוסיא ושאר ארצות". נישא בשנית לחיה גוטא בת הרב יצחק יוספזון. חיבר את סדרת ספרי השו"ת "מבית מאיר".

 

סד. ה"ר חיים מנדל קוס?ציק

 

סה. ה"ר שלמה וועקסלר

לידתו משוערת בשנת תרל"ב בגרמניה נפטר בי' באדר ב' תשי"ד בירושלים. ר' שלמה נולד בגרמניה לאביו ר' פנחס אלחנן שהיה רבה של העיר 'הוכברג' ולאמו מרת קלילכא. עוד מנעוריו ראו עליו שהוא יראה אלוקים ובפרט בהקפדה על שימרת עיניו. יום אחד הנער שלמה פגש בספר 'ליקוטי עצות' באחד החניות ספרים שבעירו. ומאז לא מש סיפרו מידיו עד שנהיה חסיד ברסלב אמתי.

נפשו של הנער כספה לעלות לארץ ישראל מחמת שראה בספרו את מעלתה ניסה לשכנע את אביו שיעלו לארץ ישראל אך אביו לא הסכים ומחת עקשנותו אביו הרשה לו לעלות לארץ ישראל לבד.  בשנת תרמ"ח זכה לעלות לארץ ישראל,  בארץ ישראל השתקע בירושלים עיה"ק.

בירושלים קירבו ר' עקיבא יוסף שלזינגר (בעל ה'לב העברי') ואף הראה לו עוד מספרי האדמו"ר ז"ל.  לאחר תקופה השיאו ר' עקיבא יוסף עם בתו של ר' מנחם מאניש שיינברגר אחר נישאו התגורר בשכונת 'בתי מחסה' בירושלים במשך חמישים שנה עד שנת תש"ח כשהירדנים כבשו את העיר העתיקה. שם עבד את השם עם יתר אנ"ש שבעיר העתיקה.

באותם ימים עלה "ארי מבבל" ר' אברהם ב"ר נחמן לארץ ישראל ומיני אז נפשו של ר' שלמה נקשרה בנפשו וכן ר' אברהם אהב מאוד את ר' שלמה והשקה אותו מתורת רבינו ז"ל ר' שלמה היה גם מעלה על הכתב ממה ששמע ממנו.

ר' שלמה היה גאון בנגלה ובניסתר למד עם גדולי ירושלים את חוכמת הח"ן כמו ר' שמואל שנקר ור' ניסן שוסטר ור' שמעון לידר ור' בן ציון בן ר' הירש מיכל שפירא ועוד גדולי ירושלים היו נוהגים בו כבוד כמו ר' יוסף חיים זוננפלד ור' דוד'ל מלעלוב שהיו ממש קמים מלא קומתם בפניו. ופעם ר' דוד'ל אמר 'ר' שלמה הוא איש קדוש וטהור.

ר' שלמה היה בעל לב רחב והיה מכניס אורחים גדול על אף שלא תמיד היה לו אוכל מספיק בשבילו.  מספרים עליו שמרוב פרישותו לא היה מכיר מצורת מטבע ואם היה נופל לו מטבע לרצפה לא היה מרים מחשש תאוות ממון. כמו"כ מצות הכנסת כלה הייתה חשובה מאוד בפניו עד שהיה מכתת את רגליו בן בתים בשביל מצוה זו.  לאחר כחמישה עשר שנים מאז נישואיו עד שנולדה לו ביתו היחידה, ביתו הייתה צדקנית ומלאת יראת שמים אך יודעת חולי ומכאוב, בהגיעה לפרקה נישאה לר' יהודה צבי ברנדווין שנודע לימים כאחד מגדולי מקובלי ירושלים. אך בעת לידתה את בנה וביתה התאומים נפטרה לעולמה.  ר' שלמה לקח את נכדיו וגידלם עד נישואיהן. בשנת תרצ"ו עלה ר' אברהם שטרנהארץ לארץ ישראל והתישב בשכונת 'בתי מכסה' בירושלים סמוך לר' שלמה מאז ר' שלמה מבקרו מידי יום ביומו לומדים יחדיו ועובדים את השם.  ביום י' אדר ב' בשנת תשי"ד נסתלק לגנזי מרומים. נקבר ונטמן בירושלים.

 

סו. ה"ר מאיר שווארץ

 

סז. ה"ר שלום דוב טענענבוים

אדמו"ר מילדוי (תרע״ח - תשנ״א) מלפנים בקאנאדא ובסוף ימיו בקרית יואל

 

סח. ה"ר יוסף ליב הלוי

 

סט. ה"ר ארי' סגל

 

ע. ה"ר בן ציון אברהם בה"רצ"א זצ"ל [שפירא]

 

עא. ה"ר ישעי' שיינבערגר

 

עב. ה"ר דוד ארי' בריזל

מרישא - הרה״צ ר׳ דוד ארי׳ בריזל נכד הרה״צ ר׳ יוסף מנאנאש זצ״ל, ונכד הש״ך

 

עג. ה"ר מרדכי גולדמן

אדמו"ר זויהל – (תרס"ו-כ"ח שבט תשל"ט) בנו של רבי גדליה משה, כיהן שנים רבות בראש החסידות וביסס את מוסדות החסידות בישראל.

 

עד. ה"ר ישראל היילפרין

 

עה. ה"ר ?יוסף דייטש

 

עו.. ה"ר מרדכי דייטש

חותם בכמה שטרי ירושלים מהתקופה

 

עז. ה"ר שמחה פליישמאן

על מצבתו נכתב: "פ"נ הרה"ח ר' שמחה ז"ל בן הרה"ח ר' יחזקאל ז"ל פליישמן איש תם וישר עניו וירא שמים רודף צדקה וחסד כל ימיו קבל יסוריו באהבה נלב"ע ה' כסלו תשמ"ח תנצב"ה "

 

עח. ה"ר משה רוזינבלונט

 

עט. ה"ר אברהם וועלץ

 

פ. ה"ר אלי' שחור

 

פא. ה"ר שלום הורוויץ

 

פב. ה"ר שלמה ווינשטאק

 

פג. ה"ר א[פרים] מינצברג

 

פד. ה"ר דוד ברדקי

 

פה. ה"ר בנימין יהושע זילבר

(תרע"ו - תשס"ח) היה פוסק הלכה חרדי, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. נולד בפולין לברוך ושרה זילבר. בצעירותו למד זמן קצר בישיבה בוורשה, משם נסע ללמוד בישיבה בעיר בריסק. כעבור שנתיים עבר לישיבת נובהרדוק במזריץ' והיה מקורב לראש הישיבה הרב דוד בליאכר. בצעירותו דבק בו הכינוי "בנימין הצדיק".

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל. למד זמן קצר בישיבת בית יוסף בבני ברק. באותה תקופה התקרב לחזון איש. לאחר חתונתו למד בבית המדרש אוהל תורה בירושלים. בשנת תש"י הוציא את ספרו "מקור הלכה" על מסכת שבת, וקיבל עליו הסכמה מהחזון איש.

בשנת תשט"ז עבר לבני ברק. מעולם לא נשא משרה תורנית. הקדיש את זמנו ללימוד תורה ולחיבור עשרות ספרים תורניים, רובם ככולם בנושאי הלכה ומוסר. מדי שנה נהג לערוך תענית דיבור למשך ארבעים יום, מראש חודש אלול עד יום הכיפורים.

בשנת תשמ"ט היה מהרבנים הליטאים הבודדים שלא הצטרפו לדגל התורה. בעקבות זאת צורף כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל והיה החבר הליטאי היחיד בה. בישיבות המועצה הביע דעות ימניות נחרצות והיה שותף לגילוי הדעת נגד הסכמי אוסלו. בשנותיו האחרונות עבר להתגורר בביתר עילית.

אשתו הראשונה נפטרה בשנת תשמ"ג. לימים נישא בשנית לאלמנתו של הרב עוזיאל משה רוטשטיין, מחבר הספר "נחלת משה"

 

פו. ה"ר בנימין חיים הלוי פלדמן

חותן מרן הגאב"ד הגה"צ ר' יצחק טוביה וויס,וסבו של מהרי"צ דושינסקי.
 

פז. ה"ר אליעזר דוד בראנד

על מצבתו נכתב: פ"נ אבינו רוענו איש האשכולות אהוב למעלה ונחמד למטה הרב הגאון החסיד רבי אליעזר דוד זצ"ל בן הרה"ח ר' שלמה זלמן זצ"ל ברנד הרביץ תורה ברבים והעמיד תלמידים הרבה זכה לדורות ישרים מבורכים נלב"ע בשם טוב בש"ק פ' שמיני כ"ג אדר שני תשנ"ה ת נ צ ב"ה

 

פח. ה"ר מרדכי אהרן שיינברגר

(נפטר י"ח אב תשע"ט) בן הגאון רבי יוסף חיים שיינברגר זצ"ל וחתן הגאון החסיד המפורסם רבי שמואל דייטש זצ"ל. כנצר לגדולי ירושלים ומשומרי משמרתה, עמד ביחד עם גדולי וצדיקי ירושלים על משמר התורה לגדור גדר ולעמוד בפרץ, כאשר עמד בראש החותמים נגד כל פרצות הדת. בצעירותו זכה להתקרב לגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זצוק"ל גאב"ד 'העדה החרדית', מקברניטיה של היהדות החרדית ובעל ה'לפלגות ראובן' על הש"ס.

כשהגה"ק מסאטמאר זי"ע הגיע לארץ לאחר המלחמה וחיפש עם מי לדבר בלימוד, שלחו אותו לאותו 'אברך' ר' מרדכי אהרן זצ"ל. שימש כבוחן רבות בשנים בתולדות אהרן ובשומרי החומות. אני זוכר שבימי בחרותי הלכנו להבחן אצלו מטעם הישיבה על מסכת פסחים בשלמותו. והוא ישב ובחן לאורך כל המסכת מבלי להסתכל בפנים...
לפני שנים רבות הציעו לו לשמש כדיין בבית הדין של העדה החרדית, והוא סירב. כי לא רצה להשתמש בכתרה של תורה אף פעם. אלא העדיף לשבת וללמוד. ממש לא מחזיק טיבותא לנפשיה.

 

 

 

 

References:

Wikipedia